הרבה פעמים בחיים הרגשתי ייאוש. או שמשהו לא מסתדר לי כמו שהייתי רוצה. לפעמים אפילו לא ידעתי מה הייתי רוצה שיקרה. פשוט לא ככה. במקומות האלה של החוסר ודאות, או מבוי סתום למראית עין, שם קורים הניסים. אני לא אדם דתי במחשבה, ולא תמיד האמנתי בכוח עליון. למען האמת, הרבה פעמים האמנתי בעצמי, ובדברים שאני עושה למען שאצליח או אגיע לאן שאני רוצה להגיד. הרבה עשייה. המנחה שלי בשנקר קרה לזה עמלנות. הצורך הזה לעשות הרבה. לעשות הרבה סקיצות, מודלים, ללמוד הרבה למבחנים, לתת הרבה רעיונות, לשלוח הרבה קורות חיים, לנסות לצאת עם הרבה בחורים כי אולי כך אמצא את האחד. העיקר לעשות. התחושה הזו של שליטה בסיטואציה. הנה, אני כאן ועושה למען הרצונות שלי דברים. אני רוצה להצליח, רוצה למצוא, רוצה… ואז העשייה משתלטת עליי. לווא דווקא מביאה לי את התוצאות שאני רוצה. ומביאה הרבה תסכול.
היי, אלוהים, אני עושה כל כך הרבה, למה שום דבר לא הולך כמו שאני רוצה?
עשיתי התבוננות על כל הרגעים להם קראתי ניסים, או הפתעות בחיי. אותם דברים שלא יכולתי לתכנן באמת. המקומות בהם צירופי המקרים הביאו לי את הסיפורים הכי מעוררי השראה לחיי. הסיפורים שאני אוהבת לספר לאחרים, בכלל שאלה המקומות בהם הפתעתי את עצמי. המציאות הפתיעה אותי. הרגשתי שם משהו אחר. כוח גדול ממני, שהביא בפני דברים שלא יכולתי לדמיין שיקרו בסנכרון שכזה מושלם. אז הנה קומץ של סיפורים שתוכלו להתחבר אליהם, ואולי לזהות את המקומות שאלוהים או כוח עליון – זה יכול להיות כל דבר חיצוני לכם שאתם מאמינים בו, נוכח בחיים שלכם.
מאחלת לכולנו להיות מחוברים יותר לעצמנו, ולהרגיש יותר את הקסם בחיים.
