לפני כמה שנים נסעתי ברכבי אל היומולדת של חברה שלי הטובה הילה. הייתי באיילון בדרך מיד אליהו אל ביתה בשכונת אפקה בתל אביב. איפשהו בין מחלף השלום למחלף ההלכה, דוושת הגז נתקעה. הרכב החל להאיץ ולהאיץ ואיני מצליחה להאט. הרגשתי איבוד שליטה. הבנתי שמשהו לא בסדר, אבל בהרגשה הפנימית שלי ידעתי בודאות שהרכב תקין, ושזהו מצב זמני. המנוע רועם ומשתולל, הטורים עולים כמו הדופק שלי, השעה היא בערך שש בערב, הרבה מכוניות סביבי ואני מבינה שאם לא אצליח לעצור את המצב הזה אני פשוט אתנגש במישהו. לא היה לי טעם או זמן להתקשר לאבא שלי לעזרה, כי זה היה רק מלחיץ ומפחיד אותו וזה יכל להיות טרגי. רצו בראשי כל מיני מחשבות, פחדתי שאפגע באחרים, וחוץ מזה, יכול להיות שעוד שניה אני פשוט אמות. עוד שניה אני הולכת למות. ואז התחילו לעלות בראשי תמונות של הלוויה שלי,ומה יהיה השיר האחרון שאשמע ברדיו ואיש לא ידע, וכל האנשים בהלוויה שיבואו, ומה יגידו עליי, ושכולם יהיו מאוד עצובים, ואיך זה קרה ככה. ואף אחד לא יבין למה זה קרה…
מחרדה, להבנה...
ואז, הגיעה מחשבה שהחזירה אותי למציאות. אמרתי לעצמי בראש שאני לא יכולה למות עכשיו, כי יש לי עוד כל כך הרבה דברים חשובים לעשות בחיים האלה. לא ידעתי בודאות מהם אותם דברים חשובים, אבל הרגשה פנימית כזאת שיש לי משימה שאני צריכה לעשות כאן ושאני לא יכולה עדין לעזוב. התרכזתי ברגע ההוא, ושאלתי את עצמי, האוטו תקין לחלוטין, מה לא בסדר באוטו, מה קורה כאן? הבנתי שוב שדוושת הגז תקועה. אני יודעת שאולי מישהו אחר היה מרים את ההנד ברייקס. בכל מקרה, גם אם הייתי עוצרת כך, לא היה לי איפה לעצור כי הייתי בנתיב האמצעי באיילון בין המון מכוניות בשעה מאוד עמוסה. היו לי נעלי בובה עם שפיץ, של דודה שלי, הכנסתי את הרגל הימנית מתחת לדוושת הגז והצלחתי להקפיץ אותה מעלה חזרה. עניין של שניות. האוטו נרגע. הייתי רועדת והמומה. האוטו חזר למהירות הרגילה שלו, עליתי בשדרות קק"ל, והגעתי אל היום הולדת בשלום. סיפרתי לה מה שקרה והיא קראה לסבא שלה שהוא מכונאי רכב שיראה אם משהו לא תקין באוטו שלי. הוא נכנס לרכב והניע, הכל היה נשמע לו בסדר, ואמר שהוא חושב שזה היה השטיח. יום לפני לקחתי את האוטו לשטיפה והחזירו את השטיח לא טוב. דוושת הגז נכנסה מתחת לשטיח, ונתקעה. מסקנה, עם קצת יותר לחץ ופחות פוקוס יכולתי למות בגלל שטיח. השטיח יכול היה להרוג אותי! כמה אנשים מתו בגלל שטיח בארץ ובעולם? המון אני מאמינה. ובכל זאת, אני כאן, איתכם, כותבת את המילים האלה. אסירות תודה שיכולתי להעביר את זה הלאה.
אולי יעניין אותך לקרוא גם...

הקשר בין 12 צעדים טיפול בהתמכרויות והודיה
התמכרות היא מחלה כרונית הפוגעת במיליוני אנשים ברחבי העולם. היא גורמת לבעיות רבות בחייו של האדם המכור, הן ברמה האישית

יוגה, בודהיזם והודיה
יוגה, בודהיזם והודיה הן שלוש תורות עתיקות שמקורן בהודו. כולן חולקות דגש משמעותי על הכרת תודה כמרכיב חיוני לחיים בריאים

איך שגלגל מסתובב
לפני כמעט עשור גרתי בשכירות בדירה עם 4 שותפות. עבדתי בסטודיו של עיצוב תאורה בנחלת בניימין. ליד הסטודיו הייתה נגריה

כשדלתות הרכבת נסגרות…
בנסיעה לברצלונה ב-2006, שהייתה מאוד חוויתית ומהנה לי ולמורן חברתי הטובה מהתיכון, היה לנו רגע פילוסופי שכזה. אני פגשתי בפעם

על הפקס ועל הפסטה
אי שם ב-2005 עבדתי בבנק במזכירות ההנהלה בכולבו שלום בתל אביב. היינו 5 בנות בחדר, רוב זמן מקלידות מסמכים חשובים

החוף הסודי
בטיול האחרון שלי בתאילנד נסעתי לבדי. היית שם ב-2004, וזה הרגיש לי בטוח ליסוע לשם בלי אף אחד. אחרי טיסה

איך עושים פשוט?
מאותה חנות עליה סיפרתי קודם של קים ועדי, הגיעה דרישה לארנקים קטנים. מה זה ארנקים קטנים? חשבתי לעצמי, שזה המוצר

כשמישהו מאמין בך
סיימתי ללמוד בשנקר ב-2010 עיצוב תעשייתי. כפרויקט גמר, בחרתי לעצב תיק. עיצבתי תיק מאוד מורכב ומיוחד, שעשוי היה מעור מתוח

כשאין מה לעשות, האור בקצה ההר
שנתיים אחרי הצבא, ב-2004, אני ואלאור, חברת ילדות שלי מגיל שלוש, נסענו לטיול לתאילנד. היינו שם 50 יום. היה שם

לתת לדברים משמעות, לספר את הסיפור
אי שם ב-1991, בגיל שבע, השתתפתי בתחרות של ציורים למלחמת המפרץ. ציירתי אדם בבית עם אוזניות בלי מסכה, שומע מוזיקה,

מה הסיכוי ש… כשמכירים אנשים שמחפשים את אותם אנשים 🙂
לפני כמה שנים טובות, בתחילת דרכי כמעצבת, עבדתי בסטודיו של עיצוב תאורה. יום אחד ניגש לחנות זגורי שהייתה ליד הסטודיו

צירופי מקרים אמונה וגילוי כוחו של כוח עליון
הרבה פעמים בחיים הרגשתי ייאוש. או שמשהו לא מסתדר לי כמו שהייתי רוצה. לפעמים אפילו לא ידעתי מה הייתי רוצה

בין איילון לאמונה
לפני כמה שנים נסעתי ברכבי אל היומולדת של חברה שלי הטובה הילה. הייתי באיילון בדרך מיד אליהו אל ביתה בשכונת